דמנציה

דמנציה (שטיון בעברית) הינה מחלה הפוגעת בתפקודו התקין של המוח. שכיחות המחלה נמצאת במגמת עלייה בד ובד עם התקדמות הגיל- כ 5% מן האוכלוסייה המבוגרת בני ה- 60 ומעלה יראו סימני דמנציה לעומת 20% מבין קבוצת הגילאים 85-90.

בתחילת המחלה ניכרת פגיעה ביכולת הזיכרון לטווח הקצר, ביכולת הדיבור והתקשורת, כאשר בהמשך נצפים קשיים בזיהוי אנשים וחפצים, אי התמצאות במקום או בזמן, שיפוט לקוי, שינויים באישיות ועוד. אבחון מוקדם יכול לעכב את התפתחות המחלה ואת התדרדרותה בעזרת טיפול תרופתי והדרכה נכונה של בני המשפחה.

שלבי הדמנציה

דמנציה הינה מחלה הדרגתית ההולכת ומחמירה עם שלבי התפתחותה. נהוג לחלקה לשלושה שלבים:

• בשלב הראשוני – שלב זה מאופיין בעיקר באובדן הזיכרון לטווח הקצר. בעקבות אובדן הזיכרון ניכרות בעיות נוספות כגון קשיי התמצאות במרחב או בזמן, בלבול, שינויים קיצוניים במצבי הרוח וקשיי שפה ותקשורת. הידיעה כי מחלה זו אינה ניתנת לריפוי גורמת למבוגרים רבים לחוש עצב עמוק, לדכאון, להתנתק מן המעגלים החברתיים ולהתנהג באופן תוקפני. בשלב זה מתחילים להופיע קשיים בביצוע פעולות מורכבות כמו חישוב מספרים ולכן הם אינם מסוגלים לנהל את כספם באופן עצמאי.
• בשלב השני – בשלב זה ניכרת החמרה משמעותית ביכולת הזיכרון לטווח הקצר. כמו כן, אובדת היכולת ללמוד דברים חדשים או לעבד זיכרונות חדשים. בעקבות הידרדרות זו נראים קשיי ריכוז קשים וקשיי התמצאות במרחב ובזמן. יחד עם הירידה הקוגניטיבית קיימת גם ירידה בקואורדינציה, ביכולת השמירה על שיווי המשקל, נעלמת יכולת השיפוט, הכתיבה נעשית מעורפלת ומצבי הרוח משתנים בקיצוניות רבה. בשלב זה ניתן לראות גם הפרעות שינה, אפתיה, חוסר התעניינות בסביבה או באנשים (אפילו הקרובים ביותר), פרנויה והזיות.
• בשלב השלישי – בשלב זה מתקיים אובדן סופי של הזיכרון ושל היכולות המוטוריות. היכולת ללכת, לעמוד, לשבת או לקום אינה קיימת יותר והחולה מרותק לכיסא גלגלים או למיטתו. קיימים קשיים ביכולת ללעוס, לבלוע ולשלוט על הסוגרים – קיימת תלות מוחלטת באדם המטפל. שלב זה מאופיין באדישות מוחלטת, בפסיביות ובאובדן היכולת לזהות אנשים וחפצים.

הגורמים לדמנציה

להתפרצות המחלה גורמים רבים כאשר הגורם העיקרי הינו מחלת אלצהיימר– כ- 60% מחולי הדמנציה סובלים גם מאלצהיימר. קיימים מקרים בהם הדמנציה אינה פוגעת ביכולות המנטאליות של החולה והוא נשאר מודע למצבו. גורמים נוספים היכולים להוביל להתפרצות המחלה הינם: גנטיקה ומחלות כרוניות.

אבחון המחלה

אבחון מוקדם של דמנציה וטיפול תרופתי מתאים יכולים לעצור במקרים רבים את החמרת המחלה. ידע מוקדם על המחלה, תסמיניה והטיפול בה יחד עם תשומת לב של הסביבה יכולים לסייע באבחון המוקדם. אבחון המחלה מתבצע במרפאות זיכרון. במקום ניתן לקבל מידע מפורט אודות המחלה, שיטות הטיפול הקיימות והדרכה מקצועית לבני המשפחה על דרכי ההתמודדות עימה.

טיפול

מכיוון שלא נמצאה תרופה ניתן רק לטפל בתסמיניה באמצעות סיעוד וטיפול תרופתי. הטיפול התרופתי נחלק לשלוש קבוצות כאשר כל קבוצה מטפלת בתסמינים שונים:

• תרופות מעכבות – תרופות אלו (ממשפחת מעכבי הזרז אצטיל- כולין- אסטרז) משפרות את היכולות הקוגניטיביות ועוזרות לשמר את ההתנהגות של החולים.
• תרופות מווסתות – תרופות אלו מווסתות את ההתנהגות, בולמות את ההידרדרות הקוגניטיבית וכך משמרות את היכולת התפקודית של החולים.
• תרופות אנטי פסיכוטיות – תרופות אלו מטפלות בהפרעות ההתנהגותיות השונות, בדיכאון ובמצבים הפסיכוטיים (הזיות, פרנויות וכדומה).

הטיפול הסיעודי נועד להקל על תפקודו של החולה ולשמור על בטחונו האישי וביטחון סביבתו. על פי חוק הסיעוד זכאים חולי דמנציה לגמלת סיעוד באמצעותה ניתנת להם האפשרות להעסיק מטפל סיעודי צמוד – עובד זר או מטפל ישראלי לתחזוק משק הבית ולטיפול הרפואי הנדרש.